החלטה בתיק רע"צ 33503-09-12

בפני בר"ע על החלטת רשם ההוצל"פ כראמה קייס אשר דחה את בקשת המבקש לבטל עיקול על כספי פיצויי הפיטורין המגיעים לו, לאחר שפוטר מעבודתו.

נגד המבקש ניתן פסק דין בו הוא חוייב לשלם למשיב סכום כסף.  פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ.  במסגרת הליכים שננקטו הטיל המשיב עיקול על כספי פיצויי הפיטורין המגיעים למבקש.  המבקש הגיש בקשה לביטול העיקול משום שלטענתו אין אפשרות לעקל כספי פיצויי פיטורין. המבקש מסתמך על הוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורין תשכ"ג - 1963 הקובע כי סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14 או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21 או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה אינם ניתנים לעיקול.

כב' הרשם דחה בקשה זו בקובעו כי האיסור לעקל כספים של פיצויי פיטורים בא למנוע מצב בו יעוקלו הכספים בשל חובו של המעביד ואולם כאשר מדובר בעיקול בשל חובות של העובד, כפי שארע בנדון דנן,  אין איסור על עיקול הכספים.  כב' הרשם קבע כי כאשר מדובר בעיקול שהוטל בהוצל"פ,  לאחר שניתן פסק דין נגד מי שזכאי לפיצויי הפיטורים, מדובר בזכויות קניין מתנגשות.  מצד אחד,  זכות הקניין של העובד בכספי הפיצויים ומצד שני זכות הקניין של הנושה לקבל את מה שנפסק לטובתו.  אין איפוא מקום להעדיף את זכות קניינו של החייב- העובד.

על החלטה זו הוגשה הבר"ע.  המבקש טוען כי הוא פוטר מעבודתו לאחר פציעה בתאונה בעבודה.  הוא  משלם בתיק ההוצל"פ את החיוב החודשי שהוטל עליו בסך 150 ש"ח וכן אשתו משלמת סכום דומה.  משפחת המבקש מונה 5 נפשות (בני הזוג ושלושה ילדים קטינים).  המבקש טוען כי מטרת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורין הוא להגן על כספי הפיצויים לא רק מנושים של המעביד אלא גם מנושים של העובד ולפיכך היה על כב' הרשם להורות על ביטול העיקול.

הבקשה הועברה לתגובת המשיב אשר טען כי אין מקום לקבל את הבקשה.  לטענת המשיב צדק כב' הרשם בקובעו שכספי פיצויי פיטורים ניתנים לעיקול על ידי נושי העובד וכי האיסור שבסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים ההוא על הטלת עיקול על כספים אילו על ידי נושי המעביד.

הצדדים הסכימו שתינתן החלטה לפי כתבי הטענות ללא צורך בדיון, ולאחר עיון בטענות הצדדים ובאסמכתאות שהביאו נחה דעתי כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם.  הפסיקה בנושא זכות העיקול על כספי פיצויי פיטורים בגין חובות של העובד חלוקה ואולם הפסיקה ברובה נוטה להכריע כי האיסור שבסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורין על הטלת עיקול על כספי פיצויי פיטורין, בא למנוע הטלת עיקול בגין חובות של המעביד על ידי נושי המעביד. אין בכוונת הוראות סעיף 26 למנוע הטלת עיקול  על כספים אילו בשל חובות העובד.  מסכים אני עם פסיקה זו אין מקום לייחס למחוקק איסור גורף על הטלת עיקול של פיצויי פיטורין כאשר כספי השכר עצמו אינם חסינים מעיקול.  אמנם , לא ניתן להטיל עיקול על כל השכר על פי הוראות חוק הגנת השכר ואולם ניתן גם ניתן להטיל עיקול על שכרו של עובד. מדוע איפוא יהיו כספי פיצויי הפיטורין חסינים יותר מהשכר עצמו. ניתן ללמוד על כוונת המחוקק גם מהוראות סעיף 26 עצמו. סעיף 26(א)(2) קובע כי כספים אילו (כספי פיצויי פיטורים) אינם חלק מנכסי המעביד במקרה של פטירה או פשיטת רגל או פירוק.  היינו, הסעיף מתייחס למעביד שצבר חובות שהביאו אותו לפש"ר  או פירוק. על מנת למנוע מצב בו נושים של המעביד, שאינם עובדיו, יזכו בכספים  אילו נקבעו הוראות סעיף 26(א)(2). היינו,  מהוראות הסעיף עצמו ניתן ללמוד שכוונתו היתה הגנה על כספי העובד מפני נושי המעביד ולא מפני נושי העובד עצמו.

צדק איפוא כב' הרשם כי מדובר בזכויות קניין של הנושה - המשיב - שזכותו עדיפה על זכויותיו של המבקש - העובד לאחר שניתן לטובתו פסק דין.

התוצאה היא שהבקשה נדחית ואני מחייב את המבקש בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח  שישולמו מתוך כספי הערבון שהפקיד המבקש , יתרת כספי הערבון תוחזר למבקש.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מההחלטה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"ג , 11 נובמבר 2012 , בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: